| | |
היעדר השכלה יסודית, ולא המדראסות, הוא שעומד בבסיס העלייה בקנאות האלימה בפקיסטן
אף שקיימת נטייה להטיל את האשם לעלייה בקנאות האלימה בפקיסטן על המדראסות במדינה, מחקר חדש של מכון ברוקינגס בארה"ב קובע כי את האלימות יש לייחס לבעיה אחרת בתחום ההשכלה, והיא שיעורי ההרשמה הנמוכים במדינה לבתי הספר היסודיים והתיכוניים.
על פי האומדן במחקר, שיעור התלמידים הפקיסטנים הרשומים למדראסות עומד על ארבעה אחוזים. מספרן של מדראסות חדשות הולך ופוחת מדי שנה.
מספרם של הילדים בגיל בית ספר יסודי וחטיבת ביניים שאינם לומדים עומד בפקיסטן על 6.8 מיליון - נתון שמעמיד את פקיסטן במקום השלישי בעולם מבחינת מספר הילדים שנותרים מחוץ למערכת החינוך.
החוקרים צופים ירידה של 75 אחוז בסיכון לעימותים בפקיסטן אם המדינה תגביר את שיעור ההרשמה לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים לרמה העולמית הממוצעת, שעומדת כיום על 87 אחוז.
עימותים אלימים התחוללו בשני העשורים האחרונים ב-80 אחוז מהמדינות בעולם שבהן שיעורי ההרשמה ללימודים הנמוכים ביותר.
(מקור: ניוזוויק, 19.7.2010)
|
|
דוח שפרסמה הליגה הערבית חשף נתונים קשים על שיעור האנאלפביתיות במדינות ערב (ג'קי חוגי, במחנה, 18.1.08)
על פי הדוח, שיעור אי ידיעת קרוא וכתוב בקרב הערבים הוא 29.7 אחוזים; מתוך כלל האוכלוסייה הערבית - 335 מיליון ערבים - כמאה מיליון הם אנאלפביתים. שיעור הנשים שאינן יודעות קרוא וכתוב מדאיג במיוחד - כמעט מחציתן אינן יודעות לקרוא (46.5 אחוזים). "לדעת מחברי הדוח, הנתונים משפיעים לרעה על התפתחות החברה הערבית, ויש להם משמעויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות הרות סכנה... על פי ההערכות, שיעור משתמשי האינטרנט בעולם הערבי אינו עולה על שלושה אחוזים."
תהייה מהותית העולה מן הדוח היא "האם ייתכן שהמשטרים בעולם הערבי נהנים במידת מה מן הבורות של אזרחיהם, ועל כן לא השקיעו מאמץ בהדברתה. מחברי הדוח מודעים היטב לבעיה הזו, ולכן הם ממליצים בשוליו לפתוח במבצעי עידוד הקריאה בבתי-הספר, במיוחד באזורי העוני. האם בעוד עשור נראה עולם ערבי משכיל יותר? ספק רב. שיעור ההון המצוי בידי הממשלות הללו מופנה לצרכים דחופים יותר, כמו ייבוא חיטה והשקעה בתשתית חיונית. במציאות כזו, לימוד קרוא וכתוב הופך להיות לוקסוס".
סקר של ABC/BBC שנערך באפגניסטן ב-2007 גילה כי התמיכה בפעילי ג'יהאד היא אחוז אחד (פריד זכרייה, ניוזוויק, 2.6.08)
במחוז הגבול הצפון מערבי בפקיסטן, שם יש לאל קאעדה בסיסים, התמיכה באוסאמה בן לאדן צנחה מ-70 אחוז באוגוסט 2007 לארבעה אחוזים בינואר 2008. הירידה הדרמטית נבעה כנראה מתגובה לרצח בנזיר בוטו, אולם היא מצביעה על מגמה כללית שניכרת בפקיסטן בחמש השנים האחרונות. עם כל פיגוע טרור, התמיכה בג'יהאד יורדת.
|
|
 |
פקיסטן
פקיסטן היתה לישות מדינית ב-1947, כאשר הבריטים חילקו את הודו לשתי ארצות, מדינה מוסלמית במערב – פקיסטן, ומדינה הינדית במזרח – הודו. בעקבות החלוקה ניצתה מיד מלחמה בין שתי המדינות, אשר נמשכת עד היום בלחימה באזור קשמיר.
התוצאה של הסכסוך המתמיד בקשמיר מעברה האחד של פקיסטן, ושלושים שנות מלחמה באפגניסטן מצדה השני, היא שסכום ניכר מתקציב המדינה מוקדש לצבא ולביטחון – על חשבון ההשקעה בתושבי פקיסטן.
|
אף שפקיסטן שגשגה מבחינה כלכלית מאז שהצטרפה למלחמה בטרור בעקבות אירועי 11 בספטמבר והוסרו מעליה הסנקציות, היא נחשבת עדיין למדינה בלתי מפותחת, עם שיעור גבוה של גידול אוכלוסין, עוני חריף מתמיד ופערי הכנסה ניכרים.
ההכנסה הממוצעת לשנה עומדת על כ-700 דולר, תוחלת החיים היא כ-63 שנים ופחות ממחצית האוכלוסייה יודעת קרוא וכתוב – אם כי אחוז הנשים היודעות קרוא וכתוב נמוך בהרבה. מערכת החינוך הציבורית אינה ברמה מספקת ובמשך השנים הפכו המַדרַסוֹת – בתי הספר הדתיים – לחלופה שבה מוצעים לילדי הכפרים המרוחקים חינוך חינם, מגורים וארוחות. בחלק מהמדרסות מטיפים במדרסות לסוג האיסלאם הקיצוני.
|
 |
 |
מכון-מרכז-אסיה ייסד בתי ספר בארבעה אזורים בפקיסטן: בהרי בלטיסטן; בעמק צ'ארפּרסוֹן בגבול הצפוני עם אפגניסטן; בקשמיר, אחרי רעידת האדמה; ובמחוז פַּנגא'בּ.
מרבית בתי הספר של מכון-מרכז-אסיה נמצאים בבלטיסטן, אחד האזורים העניים ביותר בפקיסטן. שיעור האנאלפביתיות באזור גבוה ביותר, התעשייה מועטה, הכבישים הסלולים מעטים, מערכת החשמל אינה מהימנה וההשקעה באזור נמוכה. רוב התושבים חיים על כלכלת-קיום, עובדים במתן שירותים או עובדי ממשלה (לצבא פקיסטן בסיס גדול בסקַרדוּ). רובם בעלי שורשים טיבטיים, ומשתייכים לזרם השיעי באיסלאם.
האזור מקושר ליתר פקיסטן בכביש אחד שנסלל בשנות השמונים של המאה הקודמת, אולם כאשר הכביש נחסם בשל מפולות, נפסק הסחר עם שאר העולם. בשל הכנסותיהם הזעומות, הורים רבים משאירים את ילדיהם בבית לעזור בעבודה, במקום לשלוח אותם לבית הספר.
|
|
 |
אפגניסטן
בשלושים השנים האחרונות ידעה אפגניסטן כמעט אך ורק מלחמה. כתוצאה מכך מיליוני אפגנים, יש האומרים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה, מעולם לא פקדו בית ספר.
בארץ ההררית והצחיחה ניכרות צלקות אותן מלחמות, ורמת החיים היא מהנמוכות בעולם. יותר ממחצית מ-31 מיליון התושבים חיים מתחת לקו העוני. תוחלת החיים עומדת על כ-43 שנים. כשמונים אחוזים מהתושבים הם מוסלמים סונים.
|
|
שיעור ידיעת קרוא וכתוב עומד על כ-36 אחוזים, אולם בקרב הנשים מדובר בשיעור קרוב יותר לעשרים אחוזים. אפגנים משכילים רבים עזבו את הארץ בשנות המלחמה. משטר הטליבאן – שאסר על בנות ועל נשים ללמוד בבתי ספר, לעבוד ואפילו להופיע בציבור אלא בתנאים שנאכפו בקפידה – אמנם הופל על ידי ארה"ב ב-2001, אך המאמצים להקים מערכת ציבורית של בתי ספר ולהפעילה נתקלים בקשיים רבים. המורים לעתים קרובות אינם מקבלים את שכרם, המבנים אינם ראויים או כלל אינם קיימים והמחסור בספרים ובציוד אחר רב ביותר.
הטליבאן – אשר ניזונים מן הבערות – מפציצים תדיר בתי ספר או מעלים אותם באש, בעיקר את אלה שבנות לומדות בהם; הם עורפים ראשים של תלמידים, מורים והורים, שורפים ומכים אותם.
מכון-מרכז-אסיה ייסד בתי ספר בעמק לאלאנדֶר, קרוב לקאבול; בקאבול; ובפרוזדור ווחאן, שלוחה צרה בכיוון פקיסטן בצפון אפגניסטן.
|
 |
 |
אפגניסטן מוקפת כולה ביבשה ורק 12 אחוזים מאדמותיה ראויים לעיבוד. כיום מרבית השטחים האלה משמשים לגידול פרגים לשם ייצור אופיום, ואפגניסטן היא יצרנית האופיום הגדולה בעולם. ההכנסה הממוצעת לאדם במדינה עומדת על 230 דולר.
רוב המשפחות הכפריות עוסקות בחקלאות לצריכה עצמית ובגידול עדרים קטנים של צאן ובקר. מקצת התושבים מייצרים מוצרים לצריכה ביתית למכירה, וחלק מהשטיחים הארוגים ביד ומהאבנים היקרות והיקרות למחצה מיועדים לייצוא. המדינה תלויה ביותר בסיוע חוץ.
|
| |
|
| |
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
.jpg)
