• פרטי הנרשמים וכתובות הדוא"ל שלהם לא יימסרו לשום צד שלישי. • ייתכן שהמייל לאישור ההרשמה יגיע לתיבת הספאם - נא בדקו! כדי להשלים את ההרשמה יש ללחוץ על הקישור שנשלח לתיבת הדואר שהוזנה.
1)פול פארמר מוצא דרכים להתחבר לאנשים שבאים מרקעים שונים לגמרי משלו. איך הוא עושה זאת? האם שיטותיו הן דבר מה שכולנו יכולים לשאוף לו?
2)פול פארמר מאמין ש"אם אתה מקריב דברים… אתה מנסה להקל איזשהו אי-נחת נפשי" (עמ' 24). האם אתם מסכימים עם הדרך שבה פארמר מקריב קורבנות אישיים? עבור אילו דברים אתם מקריבים קורבנות, ומתי אתם מצפים מאחרים להקריב אותם?
3)קידר מצביע על כך שפארמר אינו מרוצה מהחלוקה הנוכחית של הון ושירותי רפואה בעולם. מה דעתכם על החלוקה של מיני עושר אלה? לו יכולתם, מה הייתם משנים?
4)פארמר תכנן מחקר כדי לברר אם ישנה התאמה בין אמונתם של מטופליו ההאיטיים בכישוף כסיבת השחפת לבין החלמתם מהמחלה באמצעות טיפול רפואי. מה הוא גילה על אודות חשיבותן היחסית של אמונות-תרבות בקרב מטופליו העניים לבין הנסיבות החומריות של קיומם? האם ניתן לדעתכם ליישם את התגלית הזאת באופן נרחב – בישראל למשל?
5) שם הספר נובע מהפתגם ההאיטיי "מאחורי הרים יש הרים". מה פירוש האמרה בהקשר של התרבות שהיא באה ממנה, ומה משמעותה בהקשר עבודתו של פארמר? האם תוכלו לחשוב על מצבים אחרים – אישיים או חברתיים – שהפתגם הזה עשוי לחול עליהם?
6) לפול פארמר היתה ילדות חריגה, והישגיו היו ייחודיים. האם אתם רואים קשר בין הדרך שפארמר גדל בה לבין הדרך שבחר לחיות בה את חייו? כיצד השפיע הרקע שלכם על חייכם ועל הכרעותיכם?
7) השוו את זאנמי לסנטה עם מפעל סוֹסְיוֹס-אֶן-סָלוּד בקָרַבַּיוֹ. כיצד התחילו המפעלים האלה, מה היו היחסים בין רופאים למטופלים, וכיצד היתה הקהיליה הבינלאומית מעורבת?
8)קידר מסביר כי פארמר ועמיתיו בשוב"ב נשאלו על ידי כמה אקדמאים "למה אתם קוראים למטופלים שלכם אנשים עניים? הם לא קוראים לעצמם אנשים עניים" (עמ' 102). איך מתמודדים פארמר וג'ים קים עם השאלה כיצד לדבר בכנות על האנשים שהם פועלים לסייע להם? איך הם לומדים לדבר בגילוי לב זה עם זה, ומהי החשיבות של מילות הצופן והנוטריקונים שמשמשים אותם בינם לבין עצמם (למשל, אב"מים – אזורים של בהירות מוסרית)?
9) אופיליה דאל וטום ווייט ממלאים שניהם תפקידים מכריעים בספר ובסיפורה של עמותת שותפים-בבריאות. במה שונה עשייתם מהעשייה של פארמר?
10) טרייסי קידר כתב במקום כלשהו כי בחירת נקודת השקפה היא הדבר החשוב ביותר שהמחבר עושה כשהוא בונה יצירה תיעודית. הוא כתב גם כי מציאת נקודת השקפה שפועלת היא עניין של בחירה בין כלים, וכי הבחירה צריכה להיקבע לא על ידי התאוריה אלא על ידי התנסותו של המחבר בחומרי הסיפור עצמו. קידר מעולם לא כתב לפני כן ספר שהוא הפך בו את עצמו לדמות. האם תוכלו לחשוב על הסיבות שגרמו לו לעשות זאת בהרים מעבר להרים?
.jpg)
